<h1>האגודה — ר"ה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[ר"ה ל"ג ע"א] מתעסקין בהן עד שילמדו אפי' בשבת, והדר תני אין מעכבין התינוקות הא לכתחילה לא, הא שהגיע לחינוך והא בלא הגיע לחינוך פירש"י הגיע לחינוך מתעסקין לכתחילה, בלא הגיע לחינוך אין מעכבין. ור"י פירש איפכא.
<h2>דף ג:</h2>
[ר"ה כ"ט ע"א] ת"ר הכל חייבים בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים גרים משוחררים טומטום ואנדרוגינוס, ומי שחציו עבד וחציו בן חורין. אנדרוגינוס מוציא מינו, טומטום אינו מוציא לא מינו, ולא את שאינו מינו. חציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אינו מוציא.
<h2>דף ח:</h2>
[ר"ה י"ז ע"א] נושא עון עובר על פשע, תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכן המדה. פירוש מידה אחת משלש עשרה מידות, אדם צדיק אם נכשל פעם אחת או שתים מעביר, ועון עצמו אינו נמחק אם יעשה יותר חזרה וניעור עיין בספר רב אלפס פירוש י"ג מדות. בתוספות ב' מידות אחת קודם שיחטא ואחת אחר שיחטא, אל מדת רחמים וכן הוא אומר [תהלים כ"ב] אלי אלי למה עזבתני, רחום, וחנון, ארך אפים, ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עון ופשע וחטאה. ונקה. ובמגילת סתרים (ובר"ן ובתו' ר"ה דף י"ז תמצא הכל מבואר), אינו מונה שם ראשון כי אומר [ויקרא] ששמו השם אל רחום ומונה נוצר חסד א' לאלפים ב'.
<h2>דף י.</h2>
[ר"ה ל"ד ע"ב] אמר רבי יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא מט' בני אדם כאחת לא יצא ורש"י גורס יצא. תקיעה מזה ותרועה מזה ואפי' בסירוגין ואפי' כל היום כולו יצא. פסק רב אלפס קיי"ל כרבי יוחנן דאמר אפי' שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא. וכן בהלל ומגילה אפי' שהה כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש, ורבינו יצחק מסופק משום דרבי אבהו פליג עליה הכא ובפרק מי שמתו [כ"ג ע"א] מסיק דכולא עלמא [אם שהה] חוזר לראש. וקשה הדבר שהציבור בבית הכנסת ביו"ט ואומרים אמת ויציב ופוסקין וממתינין עד שיגמור שליח ציבור זולת.
<h2>דף י:</h2>
ועל התענית דראש השנה איכא פלוגתא דרבוותא ונתעצמו בראיותיהם, ועל כולם אני קורא ועמך כולם צדיקים. אמנם האוכלים לא יאכלו כל שובעם למען לא יקילו ראשם ותהי' יראת השם על פניהם. והמתענים פעם אחת תענית חלום בר"ה לא יאכל כל ימי חייו בראש השנה כך מקובלני.
<h2>דף יב:</h2>
[ר"ה ט' ע"א] לאפוקי מר' יהודה דאמר שנת נ' עולה לכאן ולכאן פסקו התוס' כרבי יהודה ונ"מ לענין השמיטה מתי היא עיין בסמ"ק ובספר התרומה.
<h2>דף כד:</h2>
[ר"ה ט' ע"א] לאפוקי מר' יהודה דאמר שנת נ' עולה לכאן ולכאן פסקו התוס' כרבי יהודה ונ"מ לענין השמיטה מתי היא עיין בסמ"ק ובספר התרומה.
<h2>דף לג.</h2>
[ר"ה ט' ע"א] לאפוקי מר' יהודה דאמר שנת נ' עולה לכאן ולכאן פסקו התוס' כרבי יהודה ונ"מ לענין השמיטה מתי היא עיין בסמ"ק ובספר התרומה.
